1.האם השניים טובים מהשלושה?

פוסט זה מבוסס בחלקו על הפוסט של זאק לאו שהופיע אתמול ב-ESPN.COM. https://www.espn.com/nba/story/_/id/27533126/is-big-two-better-big-three-nba-teams

אבל בעוד שלאו רק מתאר את המצב כפי שהוא להראות שהיום "צמד" הרבה יותר פופולרי מ-"טריי", טוב שישנו מנחם שינסה להסביר למה זה כך. לאו נוגע קצת בצד הכספי אבל לא מסביר את הסיבה היותר חשובה למצב הנוכחי שרוב הקבוצות המובילות מסתפקות בשני סופר-כוכבים, ונמנעות מ'סופר שלישיות' כפי שהיו ריי אלן, קווין גארנט, ופול פירס, או מיאמי עם לברון, דוויין ווייד, וכריס פול.

הווריורס הראתה שזה אפשרי עם סטפן קרי, קווין דוראנט, וקליי ת'ומפסון, אבל זה קרה רק בגלל האופי המיוחד של קרי ות'ומפסון, ואני לא מאמין שזה יקרה שוב בשנים הקרובות.

זה היה הקיץ של יצירת ה-BIG TWO יותר מכל תקופה אחרת:

למעשה, אם תעשו שייט מהיר בין קבוצות ה-NBA תגלו שלמעשה אין "BIG THREE" אוטנטי אחד בכל הליגה, וזאת אולי הפעם הראשונה בתראיסר שנים מאז 'השלישייה הגדולה' של בוסטון, שמתחילה עונה ללא 'BIG 3'!

בלייקרס יש את לברון ואנטוני דייויס. ביוסטון יש את ג'יימס הארדן ווראסל ווסטברוק. בקליפרס? קוואי לינארד ופול ג'ורג'. בנטס – קווין דוראנט וקיירי אירוינג. בגולדן סטייט עזה דוראנט את השלישייה הגדולה ונשארו רק שניים – סטפן קרי וקליי תומפסון – דריימונד גרין שחקן הגנה מצויין אבל הוא לא BIG".

בפילדלפיה ה'ביג' האמיתיים הם ג'אל אמביד ובן סימונס. אל הורפורד, כמו טוביאס האריס הם טובים, אבל לא 'BIG'. משהו כמו דריימונד גרין.

ביוטה? רודי גובר ודונובן מיצ'ל. מייק קונלי אולי היה 'BIG' לפני כמה שנים, אבל אני – מנחם לס – לא הייתי מגדירו כ-BIG.

בפורטלנד יש את דמיאן לילרד וסיג'יי מקולום. בויזרדס ג'ון וול וברדלי ביל. לטורונטו אין אף 'BIG' אחד. לבאקס? הגריק פריק וכריס מידלטון. אבל למידלטון חסר משהו להיות ביד, ומלקולם ברוגדון עלול להיות BIG עוד 4-5 שנים.

ייתכן מאד שזהו ה-BLUE PRINT לעתיד: שני 'BIGS' ואז למלא את השאר בצוות שחקנים מעולה ככל הניתן מבחינה כספית.

מה שהפליא אותי במאמרו של לאו היא ה עובדה שהוא מדבר על אפשרויות שונות של חיבור שחקנים אבל לא דואג לנסות להסביר את הסיבות למה בימים טרופים אלה "צמד" עדיף על "טריי", אז אני אסביר זאת:

ישנן שתי סיבות עיקריות:

1. לאו נגע בנקודה זאת בקיצור ולא הדגיש אותה מספיק: היום סופר-כוכב רוצה לפחות $30 מיליון בסופר-חוזה. שחקנים כמו לברון או סטפן קרי מתקרבים ל-$40. אתה יכול להכיל רק שניים כאלה. אין מספיק מקום תחת התקרה לשלושה.
2. הסיבה היותר חשובה היא שבמשחק המודרני של היום אין מספיק כדורים לשלושה 'סופר-כוכבים'. במקרה של שיקגו בולס, מייקל היה הסופר-כוכב היחיד שרצה את הכדור כל הזמן. לסקוטי פיפן ודניס רודמן זה לא היה בכלל פקטור. במיאמי היט לברון ווייד רצו את הכדור. לכריס בוש לא היה חשוב כל זמן שהוא קלע את ה-15 שלו עם 10 ריבאונדים. בווריורס היה מקרה מיוחד במינו כשרק לדוראנט היה חשוב לקלוע 30+ בעוד שקרי ותומפסון נראים כשחקנים שאם הם קולעים 30+ זה נחמד, אבל אם לא – הם שמחים בנצחון ומבסוטים כשהשניים האחרים שמו 30+ כל אחד. כי קרי או תומפסון תמיד ידעו שהיום הבא יהיה היום שלהם.

הדבר המוכיח את השקפתי יותר מכל הוא מה שקרה בקליבלנד עם שלושה סופר-כוכבים (מי שטוען שקווין לאב הוא לא סופר כוכב שיחזור לבית הספר וייקח קורס כדורסל 101). קיירי אירוינג לא יכול היה להסתדר עם 1/3 מהכדור, ועבר לבוסטון סלטיקס שם – כך הוא חשב – הוא יהיה 'האיש'.

2. איך זה שמייק ד'אנטוני עדיין מאמן את יוסטון?

אתמול כתבתי קטע עיקרי במעורב על יוסטון, אבל לא השקעתי מספיק דיו בשאלת המאמן מייק ד'אנטוני. אז נעשה זאת היום.

ליוסטון היה קיץ מאד HECTIC. כמובן שהצעד ה-'בולדי' (מהמילה BOLD) ביותר היה החילוף של כריס פול בראסל ווסטברוק.

אני בעד החילוף ב-100% אבל אני לא בטוח ב-100% שהעסק יעבוד. אני מקווה מאד שכן, ושיוסטון תראה ללברון וללייקרס מאיזה צד הדג משתין.

זה לא רק הלייקרס. לדעתי הלייקרס אינה אפילו ברביעייה הראשונה שהיא – לדעתי כמובן – 1) קליפרס; 2) רוקטס; 3) ג'אז; 4) נאגטס ;5) לייקרס. אבל כל מה שחשוב לאוהד כדורסל עדין ואיסטניס כמוני, אדיב ואנין דעת, הוא שהלייקרס תוכה ותושפל.

יוסטון מוכנה לעשות זאת – להכניע את הלייקרס עד שלברון יבקש רחמים – אבל עומד בפניה מכשול. למכשול קוראים מייק ד'אנטוני.

הרוקטס עשו RENOVATION כללי שהוא לא "המספר" אלא "הערך": ראסל ווסטברוק במקום כריס פול זה EXCHANGE שמשנה את נפש הקבוצה, ליבה, ויישותה. לא יכולת להחליף שני שחקנים זה בזה ולגרום לשינוי גדול יותר משעושים כריס וראסל. יוסטון משנה את פרצופה לחלוטין. היא עשתה FACE LIFT עם החילוף הזה. היא החליטה לשנות את כל משחקה מהמסד עד הטפחות.

אבל הם ניכשלו בגדול בדבר חשוב ביותר: לתת לקבוצה החדשה הזאת מאמן חדש! They didn't lock in or switch out their coach

היה גם היה MAJOR RESHUFFLING – חלופה מייג'ורית – של מאמנים תחת ד'אנטוני. רק הבוס של המאמנים לא פוטר.

כתבתי כאן שד'אנטוני הוא המפוטר הבא. הבטחתי לכם זאת.

אבל הוא עדיין שם עם המשרוקית, ומבע פניו שלא אומר אסל או באסל.

לדעתי זאת השגיאה הגדולה ביותר של מוריי. למאמן כזה האמריקאים קוראים "LAME DUCK COACH. מאמן שהוא מאמן רק בשם.

במקרה של יוסטון המאמן חייב לעשות דבר חשוב ביותר: לקחת את ראסל ווסטברוק – אחד הגארדים המהירים והמוכשרים מכולם ב-NBA אבל מעט תעוזתי, מורתח, וקוצף יותר מדי – ולשלבו עם ג'יימס הארדן, שבהרבה דברים הוא שווה לראסל, ולעשות מה-1+1 = 3. אני מסופק מאד שהוא המוח השליו והרגוע שחייב לעמוד על הקו ולעזור לראסל להפוך לאלוף במשחק נכון.

אנחנו יכולים להתווכח מכאן ועד הודעה חדשה מה חשיבות המאמן ב-NBA, ובמיוחד בקבוצה וותיקה ונסיונית כמו יוסטון. אבל במקרה הזה חייבים מאמן שיחזיק את ראסל ב-SHORT LEASH – שוט קצר. לשמש גם כספוג וגם כפלדה. מאמן שחייב לאפות עוגה בת שתי שכבות, ולדעת גם להפריד ביניהן וגם לדאוג שהטעם יהיה המתוק ביותר כשטועמים את העוגה בשלמותה!

תום זלר מ-SB NATION סיכם זאת במילים המתאימות ביותר:

It feels like the lack of resolution on D'Antoni' future leaves the Rockets' summer incomplete

3. אם למישהו ישנה שאלה למה אני עולה על הלייקרס כל הזמן, אז הנה חלק מהסיבה:

ג'אש הארט שלח את הטוויטר הזה:

I played my ass off for the purple and gold. Played hurt and never had an excuse. I’m truly grateful to the Lakers organization and I do understand the NBA is a business. But as a player you just want the courtesy of a phone call saying I got traded and not finding out on Twitter

— Josh Hart (@joshhart) September 5, 2019

4. ארה"ב החלה בעלייה למעלה: 10 השתתפו בגדול בנצחון 45-98 על יפאן ובמיוחד ג'יילן בראון שכמעט לא שותף נגד טורקיה

התכוננו למשחק השבת נגד הגריק פריק ויוון בפתיחת הסיבוב השני.

5. הפריק היווני על הנצחון על ניו זילנד:

"We also did a great job keeping our composure…"@Giannis_An34 discussed the victory after Greece defeated New Zealand to cap the First Round! #HellasGotGame #FIBAWC pic.twitter.com/74Hud3IQdu

— NBA (@NBA) September 6, 2019